"הלוחש לאותיות"

הראיון לעתיון 'משפחה', גליון 1640, ט"ז בטבת תשפ"ד - 28.12.2023

הלוחש לאותיות חננאל שפירא

עד גיל 18 הוא אפילו לא הכיר את צורת האותיות העבריות, אלא שאז התחולל השינוי המהפכני בחייו. אברהם בורשבסקי עלה ארצה, נכנס לישיבה והפך לאמן קליגרפיה וסופר סת"ם מומחה. הכתב שלו הגיע לנשיא ארה"ב ושבר כמה שיאים עולמיים. אבל עכשיו, מאז המלחמה, הוא מרגיש שמשהו נפתח בעם ישראל. אש שחורה על גבי אש לבנה.

צילומים: אלחנן קוטלר ויקטרינה סובולווה - המוזיאון לקליגרפיה העולמית במוסקבה

    ככל שחולפים הימים מאז אותו בוקר שבו פרצה המלחמה כך מגלה ר' אברהם בורשבסקי, אמן קליגרפיה וסופר סת"ם, תופעה מרגשת ומיוחדת בעם ישראל. "יותר ויותר יהודים, מהקיבוצים הכי רחוקים ומכל מקום אחר בעולם, מגלים את העוצמה של כתבי הקודש. זה מרגש מאוד".

    חוץ מכתיבת מזוזות ומגילות מהודרות, בורשבסקי מתמחה בעיצוב והפקת יצירות קליגרפיה בעלות ערך אומנותי. יצירותיו מגיעות לאישים מפורסמים בכל העולם. הוא עובד עם בית הנשיא ועם עוד גופים חשובים במדינת ישראל, אבל את מה שקורה בימים אלו - קשה לו להגדיר במילים. התעניינות אדירה. יהודים רוצים לזכות בתפילין, במזוזות וגם בספרי תורה.

אנחנו נפגשים בסטודיו שלו, בשכונת טלביה בירושלים - העיר שבה הוא מתגורר ועובד רוב חייו, כבר יותר מ-30 שנה. הסטודיו אינו גדול, אך הוא מואר היטב, מטופח וגדוש ביצירות יודאיקה, ברכות ופסוקים, לצד מגילות מאוירות. על קירות הסטודיו תלויות תעודות של שיאי גינס ותעודות מקצועיות אחרות.

    הוא מראה את היצירות ומתרגש כאילו זה עתה החל לעסוק בתחום. "אלו לא רק היצירות, אלא כל מה שמסתתר מאחוריהן", הוא אומר. "אותיות האל"ף בי"ת הן אותיות ייחודיות, עם עומק רוחני שחייבים לקלוט אותו לפני שניגשים למלאכה. במסכת אבות למדנו ש'הכתב והמכתב' נמנים עם עשרת הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות. אין ספק שמדובר בעניין מרכזי מאוד בתודעה היהודית. אותיות הקודש עמוסות בהמון משמעות, שבאה לידי ביטוי בצורותיהן".

הסוד של סבא

    העברית של אברהם בורשבסקי מצוינת, אך המבטא שלו מסגיר את מוצאו וגם את הדרך הארוכה שעבר, מבחינה גשמית ורוחנית, עד שהגיע למקום שבו הוא נמצא כיום. כי על אף השליטה יוצאת הדופן שלו בעולמן של האותיות העבריות, והעובדה שהוסמך לא רק כסופר סת"ם אלא גם כבודק ומגיה של כתבי קודש למעשה עד גיל שמונה עשרה הוא לא הכיר כלל את אותיות לשון הקודש, וגם החיבור שלו ליהדות היה קלוש מאוד.

    הוא נולד בחנוכה תשל"א (סוף 1970) בקורוסטן שבצפון אוקראינה - עיר עתיקה וציורית, אולם האנטישמיות המקומית גרמה להוריו להחליט עד מהרה שהם עוזבים את אוקראינה ועוברים לרוסיה, שם יהודים יכלו להתקבל ביתר קלות למוסדות להשכלה גבוהה. עם סיום לימודיו של אביו ושירותו במזרח הרחוק כקצין בצבא, עברה המשפחה להתגורר בלנינגרד - סנט־פטרבורג של היום. שם גדל והתחנך בשנות ילדותו.

    כרוב יהודי ברית המועצות באותה תקופה, גם משפחתו לא שמרה מצוות. "לא למדתי כלום על חגים ושבתות, גם ברית מילה לא עשו לי", הוא מציין. "אבל בכל זאת היה לי קצת יותר מזל מאשר לכל ילד אחר, שכן בימי החופש הגדול, בקיץ, היינו חוזרים לאוקראינה למשך כחודשיים, כדי לשהות בחיק המשפחה. מכיוון שאני נכד ונין בכור משני הצדדים, זכיתי להכיר ולשמר בזיכרוני את ההורים של הסבים והסבתות שלי, שהיו כולם יהודים שומרי מצוות. דרכם גם הכרתי את שפת האידיש. אני זוכר הדלקת נרות שבת, ואפילו איך ששתי הסבתות-רבות שלי לקחו אותי יד ביד אל השוחטים, וראיתי את שחיטת התרנגולות שקנו בשוק. גם את טעם המצות של פסח אני זוכר. אחד הסבים שיתף אותי בכך שהספיק ללמוד בחיידר עד כיתה ג', ואז הממשל סגר את החיידרים ואסר ללמוד בהם. הסבא האחר סיפר שגדל במשפחה ברוכת ילדים וענייה כל כך, שהיה להם רק זוג מגפיים אחד לכולם, ובכל זאת אביו שכר לו מלמד. אבל אני חייב להודות שכל הסיפורים האלו לא היו כל כך מובנים לי, הם היו די מרוחקים ממני".

    אגב, אם אמרתם קורוסטן, אמרתם ריכוז גדול מאוד של יהודים, שכן עד ימי מלחמת העולם השנייה חיו בה יהודים רבים, והם היו כמחצית מאוכלוסיית העיר. מדי שנה נהגו יהודי קורוסטן לנסוע לאוהלו של הרה"ק הצדיק רבי ישראל דוב, ה'שארית ישראל' מווילדניק זי"ע, הידוע בארץ בכינויו 'בעל הידית'.

    "קורוסטן ידועה גם בגלל סיבה נוספת", מציין בורשבסקי, "שכן בשנת 1926 (תרפ"ו) נערכה בה אספת רבנים היסטורית בהשתתפות של יותר מ-70 רבני אוקראינה, מתוכם שלושה אדמו"רים. היו שם גם מאות אורחים, כולל מרוסיה ומבלארוס. הידועים שבהם: מייסד ועורך האנציקלופדיה התלמודית לעתיד הגאון רבי שלמה יוסף זווין, מייסד אוצר הפוסקים לעתיד הרב שמואל קיפניס מאוברוטש, רבה של ז'יטומיר הרב מרדכי דוב וייסבלט, הרב גרשון חן מאלכסנדריה, הרב לוי גרוסמן מקייב, ועוד.

    "ועידת קורוסטן הייתה למעשה הניסיון הנואש והאחרון של יהודי ברית המועצות להתלכד סביב הרבנים כדי לצאת באופן פומבי נגד המדיניות הממלכתית של כפירה ודיכוי​ הדת. השלטונות הגיבו בזעם ובמאסרים על עשרות מברקי ברכה לרגל הוועידה שהגיעו מקהילות יהודיות שונות ומההד התקשורתי שנוצר בעולם. מאז, היהדות הדתית ירדה למחתרת".

    כיום, כחובב היסטוריה יהודית, הוא עוסק בחקירה נרחבת של אותה ועידה, ואף מתעד אותה בדרכים שונות. "זוהי תרומתי לעיר הולדתי. אם ירצה השם, בעוד שלוש שנים נציין כאן בירושלים בחגיגיות 100​ שנה לוועידת קורוסטן".

סטודנט בבית כנסת

    קסם האומנות דיבר אל ליבו של בורשבסקי עוד משחר ילדותו. "תמיד אהבתי לצייר והייתי מהציירים הטובים בכיתה", הוא מספר. "כבר בכיתה א' גיליתי שאני אוהב לצייר אותיות מהדמיון, אבל כמובן שלא העליתי בדעתי שאקדיש את חיי לכתיבה אומנותית, אפילו לא ידעתי על קיומו של מקצוע כזה - קליגרפיה".     חיבתו לציור ועיצוב היא זו שגם הובילה אותו בבוא היום ללימודי אדריכלות. "הושפעתי עמוקות מיופייה האדריכלי של עיר הבירה סנט־פטרבורג, ומייד בסיום התיכון התחלתי ללמוד בפקולטה לאדריכלות", הוא מסביר. אלא שמהר מאוד התברר לו שהלימודים לא יובילו אותו למקום שאליו שאף. האדריכלות של ברית המועצות הטוטליטרית התגלתה כאפורה ומשעממת, בניגוד מוחלט לכל הפרספקטיבות המיוחדות ושובות הדמיון שראה בעיני רוחו.

    בעודו מתלבט להיכן מועדות פניו, הזדמן לו למצוא את בית הכנסת היחיד של סנט־פטרבורג, והוא ביקר בו לראשונה. מכיוון שבאותה תקופה החלה ברית המועצות לדעוך ולהתפרק, הוא לא חשש מכך שייתפס בבית הכנסת, ולכן במקביל ללימודי האדריכלות המשיך לבקר בו ואף החל ללמוד עברית באופן עצמאי. בהמשך הצטרף לשיעורי תורה, שהתקיימו בבית הכנסת ובדירות פרטיות של מסורבי עלייה. באותם ימים גם ערך אברהם בורשבסקי היכרות לימודית עם אותיות האל"ף בי"ת העברי, ולדבריו הוקסם מהן מבחינה גרפית.

ואיך הגיבו הוריך לשינוי שחל בך?

    הם היו מודאגים מאוד מכך שאני זונח את לימודי המקצוע לטובת לימודי העברית והמסורת", הוא מודה, "אבל ככל שהתעמקתי ביהדות, כך היה ברור לי שזוהי מטרתי. שאפתי להחדיר לנשמתי את השפה ואת נכסי התרבות שלנו, אחרי תקופה אפלה של 70 שנה שבהן כמה מיליוני יהודי ברית המועצות לא יכלו להרשות זאת לעצמם. מכיוון שהיו לי זיכרונות מהסבים והסבתות שלי, הרגשתי ששם נמצאת האמת, חיפשתי אותה ורציתי בה".

    לקראת סוף שנות ה-80, החל לקרוס 'מסך הברזל' של ברית המועצות. באותם ימים הורשו רוב היהודים לעזוב את המדינה, אך רק בתנאים נוקשים ולאחר ויתורם על אזרחותם הסובייטית, דבר הכרוך בתשלום אגרה עצומה. בורשבסקי כבר ידע שהוא רוצה לעלות לארץ, ובהיותו כמעט בן 20 הוא זכה לממש את חלומו ועלה לארץ עם אחיו, הוריו והורי הוריו. "הוריי ואחי התחילו ללמוד באולפן בתל אביב, אבל אני כבר שלטתי בעברית, וגם המטרה שלי הייתה ברורה - רציתי להמשיך ללמוד בישיבה, לכן בחרתי להתגורר בירושלים", הוא מסביר.

    מכיוון שהיה לבורשבסקי קשר עם ישראלים עוד בהיותו ברוסיה, הוא לא היה צריך לברר הרבה כדי לדעת להיכן מועדות פניו. התקבלתי מייד ללימודים בישיבת 'שבות עמי' לבעלי תשובה דוברי רוסית, בניהולה של משפחת קוגל, ברחוב בליליוס בגאולה. הפכתי לתלמיד ישיבה והייתי מאושר", הוא מספר.

הקליגרף מ'יד ושם'

ישיבת 'שבות עמי' שבה למד בורשבסקי התייחדה בכך שהיא הציעה לצד לימודי הקודש שנמסרו על ידי רבנים ומורים שהותאמו לבחורים, גם קורס של שנה לסופרי סת"ם, שאליו הוא התקבל לאחר כמה שנות לימודים קלאסיים. הקורס הועבר על ידי מסורב עלייה לשעבר, סופר סת"ם, ייתכן האחרון שהיה בברית המועצות ד"ר מיכאל חנין ז"ל, שנפטר בשנה האחרונה.

    ד"ר חנין נחשב לאחד המומחים הגדולים שהיה בארץ אי פעם לענייני כתיבת סת"ם מהודרת וחקר תולדות הכתב האשורי, והוא שימש עבור בורשבסקי לא רק כמורה אלא גם כחברותא כארבע שנים. בורשבסקי עבר בהצטיינות את כל הבחינות הנדרשות, תחילה כסופר סת"ם ולאחר כמה שנים גם כבודק סת"ם אצל הרב מרדכי פרידלנדר, ראש מכון להוראה וחקר ההלכה של​ 'משמרת סת"ם'.

באותם ימים הבנת שזה עומד להיות​ המקצוע שלך בחיים?

    לא ידעתי אם זה יהיה המקצוע העיקרי, אך היה ברור לי שאעסוק בכך", הוא מסביר, חלום האדריכלות נשאר קבור בברית המועצות והיה מאכזב מאוד, ולעומתו כתיבת הסת"ם נראתה לי מאתגרת ומושכת. הרגשתי שיש לי עסק עם משהו מיוחד מאוד המחבר בין גשמיות ורוחניות".

    בורשבסקי המשיך והעמיק לא רק בטכניקת הכתיבה אלא גם בלימוד מדרשי אותיות, הוא ערך היכרות עם מקורות פוסקי ההלכה הראשונים והאחרונים, וכן קרא ספרי קבלה על סודות הכתב וספרות מחקרית בנושא. כשהוסיף לכך את לימודי הכתיבה המהודרת, הדבר אפשר לו לכתוב מזוזות ותפילין ברמה גבוהה. ​"לא הסתפקתי בכך והשתלמתי גם בקורס גרפיקה ממוחשבת, הנחוצה להתקדמות בעבודה בעולם המודרני", הוא מספר. מאז נפתח לי צוהר לעולם חדש, של כתבי יד המאו​יירים על קלף שנכנסו לתרבות התורנית. נתקלתי בכתבים כאלו שנשמרו עוד מימי הביניים, התלהבתי מהחן העיצובי והדקורטיבי שלהם, והרגשתי שגם אני יכול, מסוגל ורוצה ליצור דברים בזה​ הסגנון".​

    בורשבסקי חש שהוא מוצא את הייעוד ​של חייו, שכן השילוב בין יצירתיות לבין כתיבה אומנותית עברית הוא המפתח לכל מה שהוא עושה עד היום. ככל שהתפתח בתחום כך רבו ההזמנות, ואנשים התחילו​ להזמין אצלו מגילות מיוחדות ומעוצבות, כתובות לחתונה, מתנות ייחודיות על קלף עם פרקי תהילים ופסוקים כסגולה​ לשמירה.

    ​"גיליתי שאני אוהב מאוד להמציא רעיונות חדשים", הוא מספר, וכך עם הזמן עברתי מכתיבת סת"ם שגרתית ליצירות יצירתיות יותר, הדורשות השקעת מחשבה עיצובית ואומנותית. אומנם מגיעות אליי כל הזמן בקשות לכתיבת סת"ם פשוטה, אך לרוב אני מעביר אותן לתלמידים שלימדתי במשך השנים, שכותבים ברמה מהודרת. תמיד יש לי למי להפנות אנשים שמחפשים סופרי סת"ם​ איכותיים".

    ויש תחום נוסף שבו עוסק אברהם בורשבסקי בחמש השנים האחרונות: כתיבה קליגרפית בעברית, בפולנית, באנגלית, בצרפתית וברוסית עבור מחלקת חסידי אומות העולם של ​'יד ושם'. "אומנם רוב הגיבורים שעבורם נכתבות התעודות כבר אינם בחיים, אבל ב'יד ושם' ממשיכים בעבודה מחקרית ובתיעוד, ובסופו של דבר מוסרים לגיבורים או לצאצאיהם תעודות כבוד. בכל פעם מחדש כשמזדמן לי למלא תעודה כזו, אני חש התרגשות עצומה, כי אני מודע לעוצמת הסיפורים שמסתתרים​ מאחוריה.

    אחד הסיפורים שנחשפתי אליו היה מרגש במיוחד. זהו סיפורו של חסיד אומות העולם צִ'יאוּנֶה ​(סֶמְפּוֹ) סוּגִיהַארַה, שבהיותו קונסול יפן בקובנה, ליטא, הפיק אלפי אשרות מעבר ליפן ​- ביוזמתו של זרח ורהפטיג, ובכך הציל את חייהם של אלפי יהודים מפולין ומליטא, בהם גדולי ישראל. הוא היה אדם עניו במיוחד שאמר כי הוא רק עשה מה שכל אדם ישר אחר היה עושה במקומו. הוא הצליח להנפיק יותר מ-2,150 ויזות בכתיבה ידנית מרתונית עם אשתו ועוזרו, אחר כך ננזף על מעשיו על​ ​ידי מדינתו ופוטר מעבודתו הדיפלומטית. רק לאחר מותו הוכר והוכתר כחסיד אומות העולם".

תעודה לרב הראשי

בורשבסקי עוצר לרגע את השיחה, הוא קם ממקומו ומתחיל לשוטט ברחבי הסטודיו. ​"מה אראה לכם?" שואל ספק את עצמו ספק אותנו. סביבו נראות לא מעט מגילות אסתר מאוי​ירות במיטב העיטורים, שבהן הוא שיתף פעולה עם ציירים ידועי שם. על הקירות מוצגת תמונת ענק עם הטקסט של ​'אשת חיל', מעוטרת בסגנון פרסי, בקצה אחר של החדר אנו נתקלים בברכת כהנים ​המופיעה בכמה עיצובים מרהיבים ובפרקי תהילים המעוטרים בטעם טוב. כל יצירה ויצירה ממוסגרת במסגרת עץ הייחודית לה ואטומה בזכוכית​ מוזאונית.

    לבסוף הוא נעצר על יד תיק עבודות עבה שבו נראים תצלומים של יצירה מיוחדת במינה, שעל הכנתה שקד במשך כמה חודשים, והוא מספר על כך: ​"לפני כשנתיים התבקשתי ​על ידי ועד פרס בראשית לעצב ולהפיק מגילת ​'שיר השירים' לכבודו של הלורד הרב ג'ונתן זקס ז"ל, רבה הראשי של בריטניה. כדי להפוך את המגילה למיוחדת במינה, כתבתי אותה בקולמוס ועיטרתי באמצעות ציפורן ומכחול בעיטור העדין ביותר​, ה​תואם את בית ​המגילה ​הייחודי​ בצורת שופר גדול, מזכוכית כחולה וכסף. המגילה הוענקה לאלמנת הרב על ידי נשיא המדינה​ יצחק הרצוג, בטקס מרשים במיוחד בארמון וייטהול בלונדון הבירה. לאירוע נשלחה ברכתו המרגשת של ידידו ומעריצו של הרב זקס,​ הנסיך צ'ארלס, מלך בריטניה כיום".

מזדמן לך לעיתים קרובות להכין מתנות​ לאנשים מפורסמים?

    "בוודאי. כאומן יודאיקה זה חלק מהעבודה שלי, ואני יוצר באופן קבוע מתנות לאנשים מפורסמים, בכל פעם נדרשת יצירתיות ומקוריות. זה מתחיל ברעיון עיצובי כללי ומתקדם לבחירת הטקסטים שיופיעו במתנות, כמו קטעי תורה שבכתב ושבעל פה או תפילות. בכל פעם זה מאתגר אותי מחדש, כי כמעט תמיד אני שומע את הפזמון הקבוע: 'לאדם שמזמינים עבורו את המתנה יש הכל, מה אפשר לתת לו?' אנחנו יושבים יחד וחושבים איך אפשר להפתיע אותו לטובה, איך נוכל לקשר זאת לשמו או לגימטריה שלו או לפסוקים שקשורים לעולם שהוא עוסק בו. הרבה פעמים מדובר באנשים עשירים, שאי אפשר להרשים אותם בכסף או בזהב. העיקר הוא להגיע לרעיון מיוחד, ומשם להתקדם.​ 

רק לאחרונה הגיעו אליי בני זוג שהכנתי עבורם מתנה ייחודית ומרגשת לפני 15 שנה, וכעת ביקשו ליצור מתנה נוספת ליום הולדת של קרוב משפחה שהוא איש עסקים מצליח בארצות הברית. הם סיפרו עליו שהוא צדיק ותורם המון למוסדות, אך תמיד מקפיד ששמו לא יופיע על התרומות בשום אופן ולא יתנוסס על הבניינים. גם על המתנה הם שיערו שהוא לא ירצה שייכתב שמו. זו הייתה משימה מאתגרת מאוד, עד שבסופו של דבר מצאתי פסוק בתנ"ך שבו מרומז שמו אך לא מופיע באופן גלוי, וכשמזכירים אותו קולטים את הסיפור המקורי שמשתלב ישירות עם האופי והמהות של אותו אדם. אומנם מעולם לא פגשתי אותו, אך סיפרו לי לאחר מכן שהוא מאוד התרגש ושמח במתנה. זה היה רגע משמח גם עבורי, כשידעתי שקלעתי​ למטרה והכל הצליח".

ניתן לשער שהעלות של מוצרים כאלו אינה זולה. תוכל לתת לנו הצצה לעולם​ המחירים?

​    "הטווח כמובן גדול מאוד ​- הפריטים הזולים ביותר מתחילים בכמה מאות שקלים, והמחירים הגבוהים מגיעים לכמה עשרות אלפי דולרים. גם משך זמן ההכנה משתנה, יש פריטים שהרעיון מגיע מייד ואני עובד על ביצועו במהירות, ולפעמים יש צורך בכמה שבועות עד שמתגבש רעיון שאני מרוצה ממנו. יש יצירות שאני מייצר אותן עבור עצמי ורק אחר כך משווק, ולפעמים אני עובד על התכנון שלהן במשך​ שנים".

אתה חושב שאנשים יודעים להעריך את​ האמנות הזו וההשקעה שמאחוריה?

    אני חושב שמעריכים, אם כי לא כל אחד יכול לאפשר לעצמו לרכוש. נכון להיום פונים אליי מהארץ ומחו"ל יהודים ושאינם יהודים. אני מצהיר, ואנשים מעריכים זאת, שאני עובד ויוצר בגבולות ההלכה, ובאמת חקרתי את הנושא לעומק ואני יודע בצורה ברורה ביותר מה מותר, מה​ ​אסור והיכן בדיוק עובר הגבול".

רושם שיאים

    מיותר לציין שהיצירות המיוחדות ביותר שיצר בורשבסקי בחייו כבר יצאו מגבולות הסטודיו והועברו לאלו שהזמינו אותן. רבות מהן הגיעו לאוספים ולמוזיאונים בעשרות מדינות בעולם. בין היתר הוענקו יצירותיו לנשיאי ארה"ב (ג'ורג' בוש הבן), רוסיה (פוטין) וקזחסטן (נזרבייב), לראשי ממשלות ישראל (בנימין נתניהו ונפתלי בנט), לראש ממשלת בריטניה (קמרון), לשרי חוץ ושגרירים, רבנים ראשיים ולהבדיל אא"ה כמרים נוצריים בכירים, אנשי עסקים ועוד דמויות ציבוריות רבות. יצירותיו אף מופיעות בספרי אמנות רציניים - מיפן ועד ארה"ב, ובקטלוגים של תערוכות קליגרפיה בין-לאומיות. אבל מעל כולן יש את המזוזה הייחודית שכתב, ושאף הוכנסה לספר שיאי עולם של גינס בשל היותה​ "המזוזה הגדולה בעולם".

    ​"זה היה פרויקט של ממש", בורשבסקי משתף כשהוא מתבקש לספר על כך. "הכל​ התחיל מכך שהוזמנתי לכתוב​ כמה יריעות קלף ענקיות לעיטור בתי כנסת בארה"ב עם 'ברכת כהנים' ו'מודים דרבנן'. הניסיון בכתב גדול כזה נתן לי השראה לכתוב מזוזה מיוחדת על יריעת קלף שלמה, שבה אוכל ליישם את לימודיי בכתיבת סת"ם מהודרת. מה שבעיקר דחף אותי לכך הוא המחשבה שהגודל הלא שגרתי ימשוך את תשומת לב האנשים ויגרום לקרובים ולרחוקים להתעניין בתוכנה של המזוזה, כי רובנו מכירים את המזוזות כשהן מגולגלות בלבד".

    "החלטתי לכתוב קלף מזוזה ענק. לשם כך התייעצתי עם מייסד מכון 'משמרת סת"ם' בבני ברק הרב שמואל גרנ​טשטיין, שאישר כי אין שום מניעה הלכתית לעניין, ואף הצלחתי למצוא קלף משובח ומתאים בגודלו עבור המזוזה. מלכתחילה לא חיפשתי דווקא את הקלף הארוך ביותר, כי הקלפים הארוכים הם בדרך כלל צרים ועלולים לעוות את הפרופורציות של המזוזה, כך שהיא תצא פחות מהודרת. העדפתי קלף שצורתו קרובה יותר לריבוע, מה שעדיף גם לצורת האותיות. בסופו של דבר ניגשתי לתהליך הכתיבה. בשונה מכתיבת מזוזה רגילה, שאורכת כמה שעות, כאן נמשכה הכתיבה כחמישה ימים. היה חשוב לי שהמזוזה תצא מושלמת בתכלית ההידור".

    בהמלצת חבר מהספרייה הלאומית, הציג בורשבסקי את קלף המזוזה בפני פרופ' מלאכי בית אריה מהאוני' העברית, שנחשב למומחה מספר אחד בעולם לכתבי יד יהודיים עתיקים. הוא התרשם מהכתב וציין שזהו כתב היד העברי השלם שכתוב באותיות הגדולות ביותר שהוא מכיר. לאחר מכן בורשבסקי שלח הודעה לספר השיאים של גינס בניסיון לרשום את המזוזה כשיא, אך הם השיבו לו שכדי לדון בעניין, הקלף חייב לשכון בתוך בית מזוזה. אברהם בורשבסקי מיהר להזמין בית מזוזה מעוצב בגובה מטר ועשרה, עשוי מעץ מוזהב וזכוכית.

    "הצטלמתי עם המזוזה ליד בית הכנסת הגדול בירושלים", הוא מספר, "ושלחתי את התמונה ליוצרי ספר השיאים, עם האישור המקצועי על מקוריות הכתב מאת הרב יצחק שטיינר מ'מכון אות'. אחרי בערך חודשיים וחצי קיבלתי הודעה על כך שהמזוזה שלי לא רק קבעה שיא, אלא שבזכותה נפתח מדור חדש בספר השיאים של גינס".

    בורשבסקי מדגיש​ כי השפעותיה של המזוזה המשיכו להדהד הרבה מעבר למה שהיה יכול לדמיין. "נודע לי שבעקבות שאלות הלכתיות שצצו בנוגע למזוזה, קבע​ו ​הרה"ג שמואל הלוי וואזנר והרה"ג משה שאול קליין שני פסקי הלכה תקדימיים. כמו כן, לאחר שנפסק שיש הידור בגודל המזוזה, גדל הביקוש למזוזות גדולות באופן כללי. מאז ועד היום אנחנו רואים יותר ויותר מזוזות כאלה בבתים פרטיים בציבור החרדי, מה שלא הוכר כלל​ עד אותם ימים".

    כאמור, זה היה השיא הראשון שקבע אברהם בורשבסקי, אלא שבעקבותיו הגיע שיא נוסף - המזוזה היקרה בהיסטוריה. ​"כשהתחלתי לקבל הצעות לרכישת המזוזה הבנתי שזה יוכל להביא לקביעת שיא חדש במחיר המזוזה", הוא מסביר, "אני חובב גימטריה, ורציתי שיותר אנשים יכירו את שיטת הגימטרייה כחלק מהתרבות היהודית. באותן שנים הצגתי את יצירותיי בתערוכות הבין-לאומיות לקליגרפיה, וכשפנה אליי יהודי מרוסיה שהתעניין במזוזה הענקית, הצעתי לו מחיר סמלי למזוזה שמבוסס על הגימטריה שלה. ספרתי את ערכן המספרי של כל אותיות המזוזה והגעתי למספר של 51,361, וזהו הסכום ששולם ללא מקח, בדולרים כמובן". מאז, המזוזה מוצגת בכבוד מלכים, עם תעודות 'ספר השיאים' של גינס, במוזיאון לקליגרפיה העולמית במוסקווה ובתערוכות​ בין-לאומיות".

יש לך שאיפה לקבוע שיאים נוספים​ במוצרי סת"ם?

    אולי זה יפתיע, אבל האמת היא שלא ממש. אחרי שמכרתי את המזוזה התחילו אנשים נוספים לייצר מזוזות גדולות יותר ועם קלפים עוד יותר גדולים. הייתה לי שאיפה אחת - להכניס שיא יהודי אל תוך ספר השיאים, מה שבאותם ימים לא היה קיים כלל. אחרי שהגשמתי את השאיפה הזו, אני לא מחפש דרכים נוספות להיכנס לספר, אך מייעץ בשמחה לאנשים איך להגיע לעוד שיאים יהודיים שמביאים לנו​ גאווה לאומית אמיתית".